גזר דין בתיק ת"פ 3133-10-10

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפת בת זוג, בכך שביום 30/9/10 תקף את אשתו בכך שתפס אותה בידה, עיקם את היד והפיל אותה על הספה.

2.         המאשימה ביקשה לגזור את עונשו של הנאשם בחומרה ולהטיל עליו מאסר ולו בעבודות שירות, לנוכח חומרת העבירה והעובדה שאין זו הפעם הראשונה שהנאשם עובר עבירה זו.

3.         הסנגור ביקש להקל עם הנאשם, לאמץ את המלצות תסקיר שירות המבחן, לבטל את ההרשעה ולהסתפק בעונש של של"צ לנוכח התסקיר החיובי, התהליך שעברו בני הזוג, והעובדה שהרשעה תביא לפיטוריו ממפעלי ים המלח ולנזק של ממש לשיקומו של הנאשם.

4.         ההלכה הפסוקה קבעה כי כאשר בית משפט קובע כי אדם בגיר ביצע עבירה הכלל הוא הרשעה והחריג הימנעות מהרשעה. הימנעות מהרשעה אפשרית רק בהצטבר שני תנאים ראשית פגיעה ממשית וקונקרטית בנאשם, ושנית כי טיבה של העבירה ונסיבות העניין מאפשרים להימנע מהרשעה. (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י פ"ד נב (3) 337)).

5.         אם בעבירות בכלל הימנעות מהרשעה הינו חריג, יוצא דופן, הרי שבעבירות של אלימות במשפחה קל וחומר. בתי המשפט קבעו לא פעם כי יש להחמיר בעבירות של אלימות במשפחה לנוכח ריבויין והעובדה שמבצרו של אדם הופך למקום בו הוא מותקף. בנסיבות אלה קבעו בתי המשפט לא פעם כי גם בהתקיימן של נסיבות יוצאות דופן בדרך כלל גוברים שיקולי ההרתעה על שיקולי השיקום הפרטניים. (ע"פ (מחוזי ירושלים) 5013/09 מ"י נ' ד.ש. (2010), ע"פ (מחזוי חיפה) 2498/07 מ"י נ' ס"מ (2007), ע"פ (מחוזי ב"ש) 19878-05-11 הררי נ' מ"י (2011).

6.         בענייננו אין זו הפעם הראשונה שהנאשם תוקף את אשתו. ביום 26/3/02 הוא הורשע בעבירה דומה של תקיפת בן זוג ואיומים. נראה לי כי אם העדר הרשעה הינו כמעט בלתי אפשרי בעבירות של אלימות במשפחה כעולה מהפסיקה, הרי כאשר מדובר באירוע שני של אלימות במשפחה, הדבר ממש בלתי אפשרי.

7.         אשר על כן, חרף הפגיעה האפשרית בשיקום הנאשם, אני קובע כי הרשעתו של הנאשם בדין תישאר על כנה.

8.         באשר לענישה - כאמור לעיל בדרך כלל שומה על בתי המשפט להחמיר בענישה של עבירות אלימות במשפחה, גם חרף נסיבות אישיות. ואולם, בענייננו תסקיר שירות המבחן מעלה כי הנאשם לוקח אחריות מלאה על האירוע, הוא עבר תהליך זוגי לשיפור התקשורת עם אשתו, ושירות המבחן מתרשם מהפחתה משמעותית של פוטנציאל ההישנות של מקרה דומה בעתיד. בנסיבות חריגות אלה נראה לי כי ניתן להימנע מהטלת מאסר בפועל כפי שמבקשת המאשימה.

9.         אשר על כן, ולאחר שאני שוקל את כלל נסיבות העניין לחומרה ולקולה, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         שלושה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים מהיום, שלא יעבור כל עבירת אלימות לרבות איומים.

ב.         הנאשם ירצה 120 שעות של"צ בפיקוח שירות המבחן במתנ"ס ערד. הנאשם מוזהר כי אם יפר את צו השל"צ, יהיה בית המשפט רשאי לדון מחדש בעניינו ואף לגזור עליו עונשים נוספים.

10.        גזר הדין יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור כחוק בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: רחל עמר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: